על מנת שבית המשפט ירשיע נאשם בביצוע עבירה פלילית, על התביעה מוטל הנטל להוכיח / לשכנע את בית המשפט למעלה מכל ספק סביר, כי הנאשם אכן ביצע את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

עקרון “הספק הסביר” הינו עיקרון בסיסי וחשוב במשפט הפלילי, בכל מדינה דמוקרטית ונאורה.

• כל עורך דין / סניגור צעיר יצטט בפני בית המשפט כי מוטב שעשרה נאשמים ישוחררו / יזוכו מחמת הספק ובלבד שלא יורשע ולו נאשם חף מפשע אחד.
• לצורך ההשוואה, במשפט אזרחי כאשר אדם תובע את חברו בדיני ממונות לצורך הדוגמא. על התובע מוטל הנטל להוכיח את תביעתו בהסתברות של 51% בלבד – מה שקרוי “מאזן ההסתברויות”.במילים אחרות, די שבית המשפט ישתכנע כי ראיותיו של התובע משכנעות מעט יותר מראיותיו של הנתבע, בכדי לקבל את התביעה.

ואילו כאמור במשפט הפלילי: המדינה שהיא כאמור התובעת, מחוייבת להוכיח את אשמתו של הנאשם כמעט בוודאות, ובאם נותר ספק בדבר אשמתו של הנאשם, אזי בית המשפט יאפשר לנאשם ליהנות מהספק שנוצר, ויזכה אותו “מחמת הספק”

נוסחה מקובלת להגדרת “הספק הסביר” היא שעל ההוכחה להיות משכנעת וקרובה לוודאי, עד כי ייאמר לגבי טענה הנטענת לזכות הנאשם, כי הדבר אמנם אפשרי מבחינה תיאורטית, אך גרסתו / טענותיו של הנאשם כה רחוקות ואינן סבירות, עד כי אין הדבר מתיישב עם המציאות וניסיון החיים.

• על בית המשפט להשתכנע שהעובדות והראיות שהוצגו מטעם התביעה, אינן מתיישבות עם מסקנה רציונאלית כלשהי אחרת מזו שהנאשם אשם במיוחס לו בכתב האישום.
• לבית המשפט הסמכות להרשיע את הנאשם, רק אם כל ההסברים והפרשנויות שניתנו לראיות כמצביעים על חפות הנאשם, נדחו כחסרי ערך.

עו”ד פלילי אברהם ג’אן

הערה: כל האמור לעיל אינו בגדר ייעוץ משפטי.

נהגים רבים, חדשים וותיקים, נאלצים לשלם קנס כספי על אי עצירה בתמרור עצור, שהיא אחת מהעבירות הנפוצות ביותר על חוקי התעבורה. בין אם זה עתה הצטרפת אל מניין מקבלי הקנסות על רקע עבירת תעבורה זו ובין אם מעולם לא עברת עבירה זו, אך ברצונך לדעת כיצד לפעול במידה ותמצא עצמך בסיטואציה כזו- קרא את המאמר הבא.

מהי עבירת תעבורה של אי עצירה בתמרור עצור?

בהתאם לפקודת התעבורה, נהג רכב המתקרב למפגש רחובות או לצומת כאשר מולו ניצב תמרור עצור מחוייב לבצע שתי פעולות: עצירה ומתן זכות קדימה. העצירה של הרכב צריכה להיעשות במקום המאפשר לנהג לראות את התנועה ובמקרים בהם קיים קו עצירה- יש לעצור לפניו.
משעצר הנהג את רכבו, כעת עליו לתת זכות קדימה לרכב המתקרב אל הצומת ומבקש להיכנס אליה.
מאחר שפקודת התעבורה המתייחסת לעצירה בתמרור עצור מורכבת למעשה משתי חובות שונות המוטלות על הנהג, העונש הצפוי על אי ציות לכל אחת משתי החובות הללו הוא שונה.

חוקי התעבורה מתייחסים בחומרה רבה יותר לאי מתן זכות קדימה המחייב נהג שלפניו מופיע תמרור עצור, ועל כן העונש בגין ביצוע עבירת תעבורה זו הוא פסילה מנהלית של רישיון הנהיגה וזימון לבית משפט לענייני תעבורה.

לעומת זאת, עבירה של אי עצירה לפני קו העצירה תגרור אחריה קנס של 250 שקלים “בלבד”. בשני המקרים, ביצוע העבירה יעלה לנהג (במקביל לקנס או לזימון לבית המשפט) גם בנקודות שייזקפו לחובתו במסגרת שיטת הנקודות שנועדה לעקוב אחרי נהגים שהורשעו בעבירות תעבורה. מספר הנקודות שייזקפו לחובתו של הנהג במקרה של אי עצירה או אי מתן זכות קדימה גם הוא ישתנה בהתאם לחומרתן של כל אחת מהעבירות. אי ציות לתמרור עצור יחייב את הנהג בארבע נקודות לעומת אי מתן זכות קדימה ש”יעלה” לו בעשר נקודות.

הוכחת חפות בבית המשפט לתעבורה ופנייה לעורך דין תעבורה

על אף המתואר לעיל, כדאי לזכור, כי כבר קרו מקרים שבהם האשים שוטר נהג באי עצירה בעצור על לא עוול בכפו או מקרים בהם שוטר לא ראה היטב את המתרחש, אך הנפיק בכל זאת דו”ח לנהג בביטחון מלא.
נהג שחולק על העובדות שכתב השוטר בדו”ח או שמרגיש שנשפט בחומרה רבה מידי יוכל להציג טיעוניו בבית המשפט ולנסות להוכיח חפותו. בהקשר זה כדאי לציין, שנהגים רבים המבקשים להגדיל את הסיכויים שטיעוניהם יתקבלו בבית המשפט פונים אל עורך דין תעבורה המתמחה בדיני תעבורה כדי שייצג אותם כראוי וישיג את התוצאות הרצויות עבורם. אופציה זו של “הוכחת החפות” בבית המשפט היא אופציה העומדת גם בפני נהג שקיבל קנס בסכום של 250 שקלים, אך הוא אינו מעוניין לשלמו בטענה כי לא עבר את העבירה בה הוא מואשם, אז עליו להגיש מיוזמתו בקשה להישפט, תוף תקופה של 90 יום.

ישראל היא מדינה שאחוז תאונות הדרכים המתרחשות בה בשנה גבוה מאוד ביחס לכמות האוכלוסייה ובהשוואה למקבילותיה במדינות המערב. במהלך שנת 2011 נפגעו קשה בתאונות דרכים בישראל למעלה מ-1300 בני אדם, ונהרגו למעלה מ-340 בני אדם.
מאמר זה יסקור את הגורמים המרכזיים שיש בהם כדי להסביר את הקטל האכזרי בכבישי ישראל.

היעדר תשתיות מפותחות, מיליטריזם חברתי ואי התייחסות מספקת לנושא המאבק בתאונות הדרכים

רבים טוענים, כי הסיבה המרכזית לכך שבישראל מתרחשות תאונות דרכים בתכיפות גבוהה מידי נעוצה באיכות התשתיות בישראל. כביש ידידותי לנהיגה הוא כביש רחב מאוד, שבנויים עליו מעקות בטיחות וגדרות הפרדה, שהוא מואר מספיק ושאין בו מעמורות, בורות או מפגעים בטיחותיים אחרים.

יש הגורסים, כי בישראל קיים מחסור בכבישים ידידותיים לנהיגה מסוג אלה וכי רבות מהדרכים המרכזיות לא מתוחזקות כהלכה.

מימד נוסף שיכול גם הוא לספק מסגרת שתסביר את נתונים הקשים על אודות מספר תאונות הדרכים בישראל הוא המיליטריזם של החברה הישראלית. במדינה שבה קיים חוק גיוס חובה לגברים ולנשים, שבה חלומו של כל ילד הוא להיות חייל קרבי ולהילחם באויביו, שבה אחוז גדול מהפוליטיקאים הם לוחמים לשעבר ושבה חלק ניכר מהעוגה התקציבית מופנה לרכישת נשק ואמצעי לחימה- רמת האלימות היא גבוהה. ראייה לכך הם סיפורי הקטטות והמריבות שמתגלעות חדשות לבקרים ללא סיבה מיוחדת ועל רקע קפריזה חולפת של אחד מהצדדים וכן נתוני משרד הרווחה המצביעים על עלייה מתמדת באלימות בישראל. אלימות זו מגיעה כמובן גם אל הכביש ובאה לידי ביטוי בתרבות נהיגה אגרסיבית. נהיגה במהירות מופרזת, נהיגה בשכרות, עקיפות בלתי זהירות, אי שמירת מרחק וחוסר סבלנות – כל אלה הם גילוייה של הנהיגה הישראלית שמובילים פעמים רבות לגרימתן של תאונות דרכים.

הגורם האחרון שניתן לציין בהקשר לסוגיה הנידונה במאמר זה הוא היעדר התייחסות מקיפה ומספקת לבעייה. מאבק בתופעה מחייב גיבוש תוכנית אסטרטגית מסודרת, הקצאת משאבים ורתימת גורמי האכיפה לטובת שיפור המצב. למרות שפעולות רבות נעשות לטובת מיגור התופעה רבים יטענו, כי הפעולות אינן אפקטיביות ובלתי מספקות וכי עדות לכך היא, כי מספר תאונות הדרכים המתרחשות בישראל מידי שנה אינו פוחת.

לקחת אחריות אישית

לאור הקונטקסט המתואר וכל עוד לא נראה הפתרון באופק, רצוי שכל נהג יישא באחריות אישית ויפעיל את כל אמצעי הזהירות העומדים לרשותו כדי שהנהיגה שלו תהיה בטוחה עבורו ועבור שאר המשתמשים בכביש.

מספרן הרב של תאונות הדרכים, מניין ההרוגים שרק עולה מידי שנה והתחושה כי היציאה לכביש טומנת בחובה סכנות רבות- כל אלה מעלים שאלות רבות הנוגעות לדרכים בהן יכולים נהגים להימנע ממעורבות בתאונת דרכים ולשמור על חייהם. אחת מהסוגיות שזה מכבר התעוררו בהקשר זה היא השאלה האם מס’ הנוסעים ברכב משפיע על הסיכוי להתרחשותה של תאונת דרכים. המאמר שלהלן יעסוק בשאלה זו

מס’ הנוסעים ברכב משפיע בעיקר על נהגים צעירים

מחקרים שנועדו לבדוק את הקשר בין מס’ הנוסעים ברכב לבין סיכויי המעורבות של נהג הרכב בתאונות דרכים מצאו, כי ככל שמס’ הנוסעים ברכב גדול יותר, כך הסיכוי למעורבותו של רכב זה בתאונת דרכים הוא גבוה יותר. קביעה מחקרית זו רלוונטית בעיקר למקרים בהם נהגי הרכב הם צעירים שניסיון הנהיגה שלהם אינו רב, זאת מאחר שקל יותר להסיח דעתם של נהגים צעירים בעת הנסיעה.
כאשר יושבים ברכב מספר נוסעים צעירים, שהם בדרך כלל ה”חבר’ה” של הנהג, נוצרת לרוב אינטראקציה דינאמית מאוד בין הנוסעים עצמם ובינם לבין הנהג. דינאמיקה כזו יכולה לכלול שיחות חולין, בדיחות, צעקות, שירה ועוד- מה שיכול בקלות להסיח את דעתו של הנהג מהמתרחש בכביש.
כאשר נהג צעיר מופתע ממפגע בדרך או מהתרחשות תעבורתית שהוא לא שם לב אליהם בשל היותו מרוכז בשיחה עם החברים, קשה יהיה לו יותר לעקוף את המפגע ולהתמודד עם האתגר בזמן בשל חוסר הניסיון שלו.

יתר על כן, פעמים רבות קורה שהחברים מפעילים לחץ חברתי על הנהג לנסוע יותר מהר, לעקוף, לא להישמע לתמרור הורייה או לקחת סיכונים אחרים בנהיגה והנהג בתורו, שרוצה להיות “מגניב” ולרצות את חבריו נשמע לעצותיהם ולא נזהר מספיק. חוסר זהירות שכזה יכול במקרים רבים להוביל למעורבותו של הנהג הצעיר בתאונת דרכים. למרות האמור ניתן לשער, כי כאשר מתלווים לנהג הצעיר נוסעים מבוגרים, הרי שהם יעודדו אותו לנהוג באופן יותר בטוח וזהיר, מה שעשוי להשפיע לטובה על אופן הנהיגה שלו ועל סיכוייו להיות מעורב בתאונת דרכים.

רכב עמוס בילדים משתוללים ככר פורה לאסון

השערה נוספת שראוי לציינה במאמר זה היא, כי מספר רב של ילדים היושבים ברכב עלול גם הוא להשפיע לרעה על מידת בטיחותה של הנסיעה. נהג, יהא הוותק שלו רב ככל שיהא, שילדיו צועקים, משתוללם באוטו, בוכים או מתפרעים הוא נהג שמידת הקשב שלו למתרחש בכביש תהיה נמוכה מאוד. במקום להיות עסוק בשימת לב למסלול הנסיעה, יהיה הנהג עסוק בניסיון להתמודד עם ילדיו המתפרעים, מה שכמובן עלול לעלות לו בחייו שלו, בחיי ילדיו או בחיי נהגים אחרים המשתמשים בכביש.

אחד הנושאים היותר שנויים במחלוקת הוא השאלה הנצחית : האם גברים מעורבים יותר מנשים בתאונות דרכים. באופן לא מפתיע גברים מחזקים בטענה כי נשים פשוט לא יודעות לנהוג והנשים לעומת זאת טוענות כי הן פשוט זהירות יותר. מה אומרת הסטטיסטיקה? מי מהצדדים צודק? והאם ניתן בכלל להגיע להכרעה בסוגיה הזו? על כל זאת במאמר הבא.

הנשים – לא יודעות לנהוג או נהגות זהירות?

מרבית הנשים מסכימות עם הטענה כי גברים מעורבים בתאונות דרכים יותר מהן. הן שולפות טענה זו כדי להגן על עצמן בויכוחים הנצחיים מול הטענה הגברית שנשים, ככלל, אינן יודעות לנהוג. הן מצידן טוענות שהן נהגות זהירות יותר והעובדה היא שהן מעורבות בפחות תאונות דרכים, שאלו עורך דין תאונות דרכים על כך. יותר מכך, בויכוחים מסוג זה נשים נוטות לגייס לצידן את ההפרדה הדיכוטומית המסורתית וטוענות כי הגברים מטבעם עצבניים יותר, חסרי סבלנות, מושפעים יותר מפקקי התנועה, ונוטים לצרוך אלכוהול יותר מנשים – וכל אלה משפיעים לרעה על אופן הנהיגה שלהם וכתוצאה מכך על מידת הסיכויים שלהם להיות מעורבים בתאונות דרכים.

ומה אומרת על זה הסטטיסטיקה?

נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה- חושפים שוב ושוב, מידי שנה, כי אחוז גבוה יותר של גברים מעורב בתאונות דרכים. נתונים אלו משמשים עבור הנשים ראייה לכך שהן אכן נוהגות בטוח וזהיר יותר וכי הן מעורבות פחות בתאונות דרכים. הגברים לעומת זאת יטענו, כי הנתונים שמתפרסמים מידי שנה לא יכולים להוות ראייה לכך שהם הגברים מעורבים יותר בתאונות דרכים בהשוואה לנשים. כיוון שמספר הגברים בכביש גבוה משמעותית מזה של נשים, באופן סטטיסטי, טבעי שיותר נהגים גברים יהיו מעורבים בתאונות דרכים מנהגות. הגברים יטענו גם כי נשים שולטות פחות טוב ברכב, הן יזדקקו יותר לעזרת הגברים כדי להחנות את האוטו וכי היכולת המוטורית או הקואורדינטיבית שלהן נמוכה יותר ולכן, הן בהכרח לא נהגות טובות יותר.

האם ניתן להכריע בשאלה?

כל הצגה דיכוטומית כל כך של טענות חוטאת בהכרח לאמת. ניתן הרי למצוא נשים שחושבות ממש כמו הגברים בעניין נשים על הכביש והן יהיו הראשונות לטעון ש”נשים לא יודעות לנהוג”. מנגד, ניתן למצוא גברים שיתמכו בטענה שגברים הם אלה שמעורבים יותר בתאונות דרכים וגם יסכימו עם הקביעה שיש להם נטייה גבוהה יותר לפתח זעם בכביש. ובכלל, כיום ברור שגם ההפרדה המסורתית והשרירותית של תכונות גבריות מול תכונות נשיות היא הפרדה מיושנת. ישנן נשים חסרות סבלנות ונוטות לזעם בדיוק כפי שישנן נשים בעלות יכולות טכניות וכישורים מוטוריים מרשימים. ולכן, למרות שמחקרים שנערכו בנושא מספקים לכאורה מענה ברור לשאלה,
צריך לזכור שגם המחקר לא תמיד אובייקטיבי, נייטרלי ונטול הטיות. אז היכן נמצאת האמת? כנראה איפשהו באמצע.

הייתם מעורבים בתאונת דרכים? פנו למשרד עורך דין תעבורה אברהם ג’אן בהקדם!

שירות אוטותל, שירות התחבורה השיתופית של עיריית תל אביב ו-car2go הושק ונמצא בשלבי הרצה. השירות מאפשר לכל אחד מהמנויים לגשת לאחד הרכבים הפרושים ברחבי העיר, ולהתחיל מיידית בנסיעה לכל יעד ברחבי העיר תל אביב. בסיום הנסיעה, תוכלו להחנות את הרכב בכל חניית כחול-לבן, או באחת החניות השמורות לרכבי אוטותל. מחיר השימוש מורכב מעלות המנוי ומעלות נסיעה לדקה. הרכבים הם מסוג יונדאי i10 אוטומט עם אבזור בסיסי. הזמנת הרכבים ופתיחתם נעשית באמצעות אפליקציה ייעודית או כרטיס אישי. עדיין לא ידוע, בשל החידוש שבשירות, כיצד יתייחס החוק לעבירות תעבורה שתבוצענה בזמן נהיגה ברכבים אלה, מה שבטוח, הוא שיהיה מעניין.

לראשונה בוחנים המדינה ומשרד התחבורה באופן מדעי ויסודי את תרומתם של כלי הרכב הדו־גלגליים בהפחתת עומסי התנועה והזיהום. את המחקר, שעלותו כ-900 אלף שקלים, יבצע פרופסור שלום האקרט מהטכניון, בשיתוף שישה אנשי סגל מהמוסד. הוא יכלול התקנת GPS על כלים דו-גלגליים של רכבים המכילים רוכבים מנוסים כמו ארגוני הצלה, לצד רוכבים קבועים המשתמשים בדו-גלגלי בנסיעות בין עירוניות.

V2V – קיצור של Vehicle to vehicle, “רכב לרכב”, תאפשר העברת מידע בין מכוניות לבין כבישים ומערכות שליטה שונות. כל רכב ישדר לעולם מידע על מיקומו, מהירותו, בלימות חירום ועוד. קבלת המידע המקדים תאפשר למכוניות שמסביבו או מאחוריו לזהות סכנה לפני שהנהג שלהן (או, ברכב האוטונומי, המחשב וחיישניו), יזהו את הסכנה בעצמם. ניצנים פרימיטיביים של הרעיון ראינו בוויז, באמצעות הדיווח על מפגעים ותאונות.

לכאורה, הגיונית, לא אמורה להתעורר סוגיה כזו כלל, וברור כי העברת בעלות על הרכב מבטלת את חובתה של חברת הביטוח. אולם פסק דין של הרשם הבכיר קייס נאשף מבית משפט השלום בתל אביב מבהיר כי אין המדובר בקביעה פסקנית חד משמעית, וכי פוליסת ביטוח אינה פוקעת מאליה בעת החלפת הבעלות על הרכב, כפי שמחייב ההגיון.